החלטה בתיק רע"א 30327-03-11

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת א' דגן) מיום 15.2.11 בתיק רע"צ 46939-11-10 (" ההחלטה"). בהחלטה קיבל בית המשפט קמא את בקשת הרשות לערער שהגישה המשיבה על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל בחיפה (כבוד הרשם ג' שי) מיום 4.11.10 בתיק 02-29217-02-3, שבה הוא קיבל את בקשת עו"ד י' ריבנוביץ, שמונה להיות כונס הנכסים על נכס מקרקעין שהוא דירה ברחוב ש"י עגנון 9 בנהרייה (בהתאמה, " הכונס", " הנכס"), ופטר אותו מתשלום היטל השבחה, וכן הורה למשיבה למסור לידיו אישור לצורך העברת זכויות למי שרכשו את הנכס מן הכונס

עיינתי בנימוקי הבקשה והגעתי למסקנה שדינה להידחות.

הרקע, בקיצור המתבקש, הוא שהליכי ההוצאה לפועל המתנהלים בתיק 02-29217-02-3 הם הליכי מימוש משכנתה שנרשמה על הנכס להבטחת פירעון התחייבויות שנטלו על עצמם בעלי הנכס, ה"ה יצחק ורבקה הירש (" הירש"). המשכנתה על הנכס נרשמה בשנת 1989, ובשנת 2002 התמנה הכונס על מנת לממשה בהליכי ההוצאה לפועל. בשנת 1996 אושרה למתן תוקף תכנית מתאר מס' ג/במ/103 (" התכנית") אשר השביחה את הנכס, ומכוחה נוצר חוב בהיטל ההשבחה. בתאריך 13.1.2009 התקשר הכונס בהסכם למכירת הנכס, ובהחלטה מיום 4.3.09 אושר המכר. החלטה זו אושרה בהחלטה של בית משפט זה מיום 19.4.09. הכונס פנה למשיבה וביקש אישור להעברת הזכויות בנכס לרוכשים, והמשיבה התנתה את הדבר בתשלום היטל השבחה. הכונס הודיע למשיבה, וכך הוא טען גם בפני הרשם, כי חוב היטל ההשבחה נוצר קודם למועד מינויו, ומשום כך אין הוא חייב בו והמשיבה אינה רשאית להתנות את מתן האישור בתשלומו של החוב. משהתמידה המשיבה בעמדתה, פנה הכונס לרשם בבקשה למתן הוראות, וביום 4.11.10 החליט הרשם לקבל את הבקשה ולהורות למשיבה לתת לידי הכונס אישור להעברת הזכויות בנכס.

הרשם הנכבד סמך את החלטתו על ההלכות שנפסקו בבג"צ  199/88 קהילת ציון אמריקאית (בפירוק) נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, קרית אתא , פ"ד מג (1) 089  (1989) (" עניין קהילת ציון") ורע"א 2911/95 יוסי אברהם עו"ד נ' עירית רמת גן, פ"ד נג (1) 218  (1999) (" עניין אברהם") ועל פסיקה מאוחרת יותר שניתנה על יסוד הלכות אלה. לאחר שבחן את הוראות החוק הרלוונטיות והפסיקה המקיפה, שאותה הוא סקר בהחלטתו, הגיע הרשם למסקנה כי כפי שנקבע בעניין קהילת ציון כן במקרה הנוכחי, החבות בהיטל ההשבחה נוצרה קודם שנפתחו הליכי הכינוס ולכן אין לחייב את קופת הכינוס בתשלומה. הרשם הוסיף עוד כי אם יחויב הכונס בהיטל ההשבחה, יקטין הדבר את יתרת הסכום שתועבר לידי המבקש, ובכך יווסף היטל ההשבחה אל יתרת חובם של הירש (ושל הערבים לחוב, אם יש כאלה) כלפי המבקש.

המשיבה הגישה לבית המשפט קמא בקשת רשות ערעור ובקשתה, כמו גם ערעורה, התקבל. בית המשפט קמא סבר שההלכה שנפסקה בעניין קהילת ציון איננה חלה בענייננו מן הטעם שהיא נפסקה בקשר להליכים של חדלות פירעון, הליכים שאינם רלוונטיים לענייננו. בית המשפט קמא לא התעלם מטענות המבקש שנטענו בפניו, שבעניין אברהם ובעניינים אחרים שנפסקו בעקבותיו נקבע שההלכה שנפסקה לעניין קהילת ציון חלה גם בהליכי כינוס נכסים, והוא מצא לנכון להבחין בין המקרה שבפניו לבין אותם עניינים בכך ששם דובר בחובות ארנונה לרשויות מקומיות, בעוד שבענייננו מדובר בהיטל השבחה. בפסק דינו עמד בית המשפט קמא על מקצת מן ההבדלים באופיים של תשלומי החובה השונים והוא ציין גם, כנימוק למסקנתו, כי המבקש מוחזק כמי שמפיק את מלוא התועלת מן ההשבחה של הנכס הנמכר, ולכן הוא זה שצריך לשאת בתשלום היטל ההשבחה בגינו.

הנימוק הראשון שבשלו יש לדחות את הבקשה הוא שהיא בבחינת ערעור שני, והלכה מושרשת היא שעל מנת להרשות ערעור בהליך כזה יש צורך שהמבקש יראה שקיימת שאלה עקרונית בעלת חשיבות החורגת מעניינם המידי של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123(1982)), ועל אף כל טענות המבקש אני מסופק אם הבקשה מצביעה על קיומה של שאלה כזו. לא מיותר לציין בהקשר זה, שבסעיף 8.2 של הסכם המכר שנעשה על ידי כונס הנכסים ביום 13.1.09 (נספח ו-1 לבקשה) התחייב כונס הנכסים כלפי רוכשי הנכס לשאת בהיטל השבחה " אשר הוטל בגין תכנית אשר אושרה עד למועד חתימת הסכם זה... ". במילים אחרות, הכונס כלכל את מעשיו על יסוד ההנחה שהחבות בתשלום היטל השבחה חלה עליו, למרות העובדה שהתכנית המשביחה אושרה קודם למינויו. בנסיבות אלה אני מתקשה לראות כיצד נגרם למבקש עיוות דין המצדיק, כך טענתו, מתן רשות לערער בגלגול שלישי של ההליך.

הנימוק האחר שבגללו אני סבור כי יש לדחות את הבקשה הוא, שאני סבור שבניגוד לטענותיו של המבקש אין דופי בהחלטתו של בית המשפט קמא, ומשום כך דין בקשתו להידחות גם לגופה. כמו בית המשפט קמא, גם אני סבור שלהלכת קהילת ציון יש תחולה רק בהליכי חדלות פירעון שבהם מתעוררת, כעניין שבשגרה, הסוגיה של שוויון בין נושים, סוגיה שכלל אינה מתעוררת בענייננו. באותה אספקלריה יש להבין גם את ההלכה שנפסקה בעניין אברהם, שאמנם מחד גיסא הוא עוסק בכינוס נכסים, אולם מאידך גיסא גם באותו מקרה היה מדובר בחברה בפירוק ובסוגיית מעמדו של חוב הארנונה ביחס לחובות אחרים. בעניין שהוא קרוב לענייננו דחה בית המשפט ערעור של עירייה שביקשה לגבות חוב ארנונה מכונס נכסים גם בגין תקופה שקדמה להחזקתו בנכס (רע"א 7037/00 עיריית ראשון לציון נ' עו"ד ישראל וינבוים, פ"ד נו(4), 856 (2002) (" עניין וינבוים"), אלא שכמו בית המשפט קמא, גם אני סבור שיש להבחין עניין זה מענייננו על רקע מהותו של החוב ועילות היווצרותו. כפי שהוסבר בעניין וינבוים, עילת החיוב בתשלום ארנונה היא בהחזקה של הנכס, ועיקר הניתוח המשפטי שעשה בית המשפט שם נגע לשאלה ממתי ניתן לראות כונס נכסים כמחזיק בנכס הנמכר.

בענייננו, עילת החיוב בהיטל השבחה היא השבחתו של הנכס. העובדה שערכו של זה עלה בעקבות ההשבחה עוד קודם לפתיחת הליכי ההוצאה לפועל ולמינוי כונס הנכסים, מצדיקה דווקא את התוצאה שהמבקש יישא בהיטל ההשבחה ולא יקבל פטור ממנו. במילים אחרות, אם הייתה מתקבלת טענתו של המבקש, יכול היה הדבר להביא לתוצאה בלתי רצויה של הכבדה ניכרת עד כדי חוסר אפשרות לגבות היטלי השבחה. יש לזכור כי משכנתאות הן בטוחות הניתנות לבנקים המלווים להבטחת פירעון הלוואות לתקופות ארוכות. במשך חיי ההלוואות, והמשכנתאות המבטיחות אותן, יכולות להתאשר תכניות מתאר רבות (ולעתים אף יותר מתכנית אחת לגבי נכס ממושכן), וקביעה גורפת שבעל המשכנתה פטור מלשאת בחוב היטל השבחה בשל השבחה שנוצרה קודם למועד נקיטת הליכי כינוס נכסים, בעוד שמימוש הנכס הממושכן מגלם בתוכו את תועלת ההשבחה, היא תוצאה בלתי רצויה, שכן משמעותה היא העברת נטל התשלום לכתפי הציבור הרחב, ומשום כך אין להשלים איתה.

זאת ועוד, והדבר קשור לנימוק אחר בהנמקתו של הרשם. בסעיפים 11 ו-12 של תנאי שטר המשכנתה כלולה התחייבות של הירש לשלם את כל המיסים המוטלים או שיוטלו על הנכס, ובמקרה שלא יעשו כן, המבקש רשאי לשלם מיסים אלה במקומם ולחייבם בתשלום כזה. לדעתו של הרשם, חיוב המבקש בתשלום היטל ההשבחה הוא תוצאה בלתי רצויה מפני שהמבקש עלול לגלגל את החוב אל כתפי החייבים, אלא שלא זו בלבד שתוצאה כזו היא רצויה בהיבט של האינטרס הציבורי, היא גם מתחייבת מהוראותיו של שטר המשכנתה. 

לאור כל זאת אני סבור שיש לדחות את הבקשה, ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  ו' ניסן תשע"א, 10 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: